שליחותו של אב להעלות מודעות לסכנות של סמים ברחבי ארה"ב

ב-10 במרץ 2012, לאנס דאייר איבד את בנו בן ה-14, דקוטה, בגלל שימוש חד-פעמי במריחואנה סינתטית, שידועה גם בתור ספייס, K2 או מוג'ו. האובדן של בנו השאיר מה שהוא מכנה "מקומות ריקים", שבנו היה צריך לתפוס: לאכול ליד שולחן האוכל, להתעורר לבית-הספר, לרכוב על האופניים שלו מסביב לפינה, לשחק בעמדת ההגנה בקבוצת הפוטבול שלו, לקבל את רישיון הנהיגה שלו, לצאת לדייט ראשון, לסיים את הלימודים בתיכון ובקולג', להתחתן ולהוליד ילדים. רק אחרי פטירתו של דקוטה, דאייר גילה את הגורם למותו: מריחואנה סינתטית. בזמנו, היא היתה חדשה בשוק, עדיין לא ידועה אבל חוקית, ארוזה בצורה אטרקטיבית כדי למשוך את בני העשרה ונמכרה ממש מעבר לפינה בחנות מכולת מקומית.

האב האבל העביר כמה שנים בנסיעה ברחבי ארה"ב, כשהוא עוסק בשתדלנות כדי להגן על אחרים מהסם שעלה לו בחיי בנו. במהלך התקופה הזאת הוא הגיע למסקנה שהכלי המוצלח ביותר שיש לו כדי למנוע מוות שקשור לסמים הוא השכלה.

"התחלתי להשתמש בחומרים מה-'מינהל לאכיפת הסמים' בארצות-הברית, מ-'המינהל לענייני ניצול לרעה של תרופות פסיכואקטיביות ושירותי בריאות הנפש', מ-'מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות-הברית', וגם מכל ארגון שיכולתי למצוא", אומר דאייר. "עד כמה שכמה מהחומרים האלה היו טובים, היה חסר להם משהו חיוני כשזה הגיע להתחברות עם צעירים וילדים. כשדיברתי עם בתי-ספר תיכוניים וקבוצות אזרחיות, ראיתי שהרבה מהחומרים האלה הושארו במקום אחרי אירוע. למרות שהנוכחים הקשיבו לי ונכנסו לאינטראקציה איתי, לחומרים שהשתמשתי בהם בראשית הדרך לא היה פקטור ה-'וואו' הנחוץ כדי למשוך את ההתעניינות של בני הנוער ולשמור עליה".

דאייר גילה לראשונה את ה-'מוסד לעולם נקי מסמים' כשהוא היה בסיאטל, וושינגטון, ובחן הצעת חקיקה על סמים סינתטיים עם מחוקקים מקומיים. "כשיצאתי מהבניין, ראיתי חוברת יחידה של 'האמת על סמים' על השולחן במסדרון. לקחתי אותה איתי כדי לקרוא אותה במטוס. מצאתי שהחומר עובדתי ואינו מכיל שום תוכן פוליטי או דתי. הוא תקשר בצורה קלה להבנה ושמר את תשומת הלב שלי. זה מה שהייתי צריך כדי לשמור את הילדים מתעניינים ומרותקים הרבה אחרי שאירוע הסתיים", אמר דאייר.

הוא התחיל להשתמש בחומרים החינוכיים של המוסד באירועים של בתי-ספר ומיד הבחין שהחוברות לא הושארו על המושבים או על הספסלים כשהתלמידים עזבו. "שמו אותן בכיס האחורי, בתיקי הספרים ובארנקים. ה-DVDs שהיו לי נחטפו מהשולחן עם בקשות מהמורים לעוד. החומרים האלה דיברו אליהם. היתה התעניינות והבנה. זה הגיע אליהם, זה יצר שינוי, זה הציל חיים", אומר דאייר.

דאייר מתאר סמינר שנערך לאחרונה לקהל מכל המדינה על שימוש בחומרים ממכרים ובריאות הנפש, שבו הוא העביר לספונסר פרוספקט וחוברת של 'האמת על סמים'. "תוך דקות מהרגע שהגענו, נשאלנו מיד אם אנחנו רוצים דוכן. למרבה המזל, הגענו מוכנים. התמקמנו במהירות בשטח שניתן לנו, פתחנו במהירות קופסאות ושמנו חומרים על השולחן. התקשינו לעמוד בקצב. החומרים נלקחו במהירות שבה הצלחנו לפתוח את הקופסאות", מסביר דאייר. תוך שעתיים, כל מה שנשאר היה רשימה של הזמנות לעוד וערבוביה פרועה של קופסאות ריקות. מרכזי גמילה, בתי-ספר, מחנכים וקולג' גדול לקחו ואימצו את החומרים לשימוש עם מטופלים, תלמידים ובהתמצאות של תלמידי שנה א'.

כשהוא מהרהר בהתנסות שלו בעבודה עם מבוגרים צעירים, דאייר אומר, "השתמשתי בחומרים של 'עולם נקי מסמים' בבתי-ספר בשכונות עוני, באזורים אורבניים, בעיירות סְפר, בבתי-ספר של ילידים אמריקאים, במרכזי גמילה, בסמינרים על סמים ובקולג'ים. שנים מאוחר יותר, היה לי התענוג לראות אנשים ניגשים אליי פתאום, כל אחד עם הסיפור שלו על איך החומרים עזרו לו. לדוגמה, מחנכת אחת שמשתמשת בערכה למחנך של 'האמת על סמים' בכיתתה אמרה שה-DVD שומר את הילדים דבוקים לכיסאותיהם ובאופן קבוע היא מקבלת את תשומת לבם המלאה. בחורה צעירה אחת אפילו עצרה אותי בוולמארט ושאלה אם אני זוכר אותה. היא הסבירה שדרך קריאת החוברות של 'האמת על סמים', היא קיבלה חיזוק לא להשתמש בסמים כשבני גילה הציעו לה".

דאייר גם חולק סיפור מרגש על תלמידה שאימא שלה היתה מכורה למת'. "היתה בחורה צעירה שהשתתפה באחת ההרצאות שלי בבית-ספר תיכון באתונה, ג'ורג'יה, ולקחה ערימת חוברות של 'האמת על קריסטל מת'.' חשבתי שזה מוזר שהיא לקחה כל-כך הרבה, אבל לא הקדשתי לכך מחשבה רבה. שנתיים מאוחר יותר, היא התקשרה אליי. היא סיפרה למה היא לקחה כמות כזאת גדולה. בזמנו, אימא שלה השתמשה בקריסטל מת' וכשהיא ראתה את העלונים זה נתן לה רעיון. היא שמה כל בוקר חוברת על השולחן או ליד כוס הקפה של אימא שלה. לפעמים, אימא שלה היתה זורקת את החוברת. כשזה קרה, הנערה היתה פשוט מוציאה אותה מתוך פח האשפה. ואז היתה ממשיכה בתהליך של לשים חוברת כדי שאימא שלה תמצא אותה. בסופו של דבר, אימא שלה קראה את החוברת, קיבלה החלטה ומצאה עזרה. היא הפסיקה להשתמש בקריסטל מת' ונגמלה. הבת התקשרה אליי כדי להודיע לי שהחוברות האלה הצילו את חייה של אימה".

במשך 10 השנים האחרונות, דאייר הגיע למיליוני אנשים דרך הטלוויזיה, הרדיו, המדיה החברתית והמדיה המודפסת. במהלך הזמן הזה, הוא חילק מאות אלפי חומרים חינוכיים של 'האמת על סמים' לכמה שיותר אנשים.

"השאיפות שלי לעתיד תמיד יכללו חלוקה של חומרי 'עולם נקי מסמים' לבתי-הספר וחינוך הנוער שלנו. הם המשאב היקר ביותר של האומה שלנו ושל העתיד. בסופו של דבר, התקווה והתפילה שלי הן שאני אחנך את הצעירים שלנו עד לנקודה שחייהם יהיו נקיים מהתמכרות לסמים ומשימוש בסמים, כדי שהחברים שלהם ויקיריהם לעולם לא יצטרכו להתמודד עם 'מקומות ריקים' כמוני".